שיטת השכבות בפועל
הטעות הנפוצה היא לצאת עם מעיל אחד עבה. ברגע שמתחילים לעלות בעלייה מזיעים, הזיעה נספגת, וכשעוצרים לנוח הקור חודר. המערכת שעובדת בנויה משלוש שכבות: שכבת בסיס מנדפת שצמודה לגוף ואף פעם לא מכותנה, שכבת ביניים של פליז או פוך ששומרת חום, ומעטפת שחוסמת רוח וגשם. מפשיטים שכבה לפני שמזיעים ולא אחרי. פירוט מלא במדריך ביגוד תרמי ושכבות לחורף, והדגמים בביגוד תרמי לחורף.
הגנה מגשם וממה שנרטב
הידיים והראש מאבדים חום מהר יותר מכל חלק אחר. כפפות וכובע מוסיפים יותר תחושת חום ביחס למשקל מאשר כל בגד אחר. שימו לב שכפפה רטובה גרועה מאין כפפה, אז זוג רזרבי בשקית אטומה הוא ציוד חובה ולא מותרות. לגבי רגליים, גרבי צמר מרינו ממשיכות לחמם גם כשהן לחות, בניגוד לכותנה שהופכת למקור קור.
לשמור על הציוד יבש
תיק שמוגדר עמיד למים אינו אטום למים, והתפרים והרוכסנים מכניסים מים אחרי חצי שעה של גשם. הפתרון הפשוט הוא שקיות אטומות למים בתוך התיק: אחת לבגדים יבשים, אחת לאלקטרוניקה ואחת לשק שינה אם ישנים בחוץ. הסבר מלא על סוגי האטימה נמצא במדריך תיק יבש ושקיות אטומות. חוק ברזל: הבגדים היבשים נשארים בשק גם אם מתחשק ללבוש אותם בצהריים.
בוץ, אחיזה והליכה בטוחה
סלע רטוב בישראל, במיוחד סלע גיר מלוטש בשבילים ותיקים, חלקלק בצורה מפתיעה. קצרו צעדים, שימו את כל כף הרגל על הסלע במקום את הקצה, והשתמשו במקלות הליכה בירידות. בוץ מוסיף משקל לנעליים ומעייף את הקרסול, ולכן בחורף כדאי לתכנן מסלול קצר ב-20 אחוז ממה שהייתם עושים בקיץ. פנס ראש הכרחי גם בטיול יום, כי בחורף מחשיך מוקדם, וכל עיכוב קטן מסיים את הטיול בחושך.
שיטפונות: הכלל שלא מתפשרים עליו
זו הסכנה הממשית של טיולי חורף בישראל. נחל במדבר יכול לזרום בעוצמה בזמן שמעליכם שמש מלאה, כי הגשם ירד עשרות קילומטרים משם. בדקו תחזית ואזהרות לפני יציאה, אל תיכנסו לערוץ נחל צר או למקום שדורש טיפוס ביום שיש בו סיכוי לגשם באזור, ואל תנסו לחצות זרימה גם אם היא נראית רדודה. אם התחילה זרימה, עולים מיד לגדה גבוהה ומחכים. אף מסלול לא שווה את הסיכון הזה.
