למה שיטפון מפתיע גם ביום שמש
הטעות הכי מסוכנת בטיולי חורף בישראל היא לבדוק מה קורה בשמיים מעל הראש. נחל מנקז שטח שיכול להיות גדול מאוד, ובמדבר הקרקע הסלעית כמעט לא סופגת מים. גשם חזק שיורד במעלה האגן הופך בתוך זמן קצר לזרימה, והיא מתקדמת לאורך הערוץ ומגיעה למקום שבו אתם עומדים, לפעמים בלי שירדה אצלכם טיפה אחת.
זה לא עניין של הנגב בלבד. במדבר יהודה, בערבה ובהרי אילת המצב הקלאסי הוא גשם מקומי וחזק, בעיקר בסתיו ובאביב בזמן אפיק ים סוף פעיל. גם בגליל, בגולן ובכרמל נחלים עולים מהר אחרי גשם כבד, והמסלולים הרטובים שנראים תמימים בקיץ משתנים לגמרי. המסקנה פשוטה: מה שקובע הוא הגשם בכל אגן הנחל, לא מזג האוויר אצלכם.
מה בודקים לפני שיוצאים
- תחזית של השירות המטאורולוגי הישראלי לאזור כולו, כולל ההרים והרמות שמעל המסלול. אזהרות על שיטפונות מתפרסמות שם ובערוצי החדשות.
- עדכונים של רשות הטבע והגנים ושל מרכזי מידע מקומיים. שמורות ומסלולים נסגרים לעתים בימי סיכון, וסגירה כזו היא לא המלצה.
- תוכנית חלופית מראש. כשיש מסלול ב' בכיס, הרבה יותר קל לוותר על מסלול א'. מי שאין לו חלופה נוטה להגיד לעצמו שיהיה בסדר.
- עדכון של מישהו בבית: לאן נכנסים, באיזה מסלול ומתי מתכננים לצאת, כדי שמישהו יידע להרים טלפון אם לא חזרתם.
התחזית לא מדויקת ברמה של נחל בודד, וגשם מקומי קשה לחיזוי. לכן כשהתחזית מדברת על גשם או על סופות רעמים באזור, ההנחה הנכונה היא שהסיכון קיים גם אם בסוף לא ירד כלום. כמה שעות של טיול שבוטל שוות את זה.
בחירת מסלול ביום עם סיכוי לגשם
השאלה שצריך לשאול על כל מסלול היא: אם עכשיו מגיעה זרימה, לאן אני עולה? ערוץ רחב עם גדות נמוכות נותן תשובה. קניון צר עם קירות זקופים, מפלים יבשים ומעברים עם סולמות או חבלים לא נותן תשובה, ולפעמים הדרך היחידה החוצה עוברת דרך הערוץ עצמו. מסלולים כאלה לא נכנסים אליהם ביום שיש בו סיכוי לגשם באזור.
ביום כזה עדיף מסלול רכס, מצוק מלמעלה או נקודת תצפית, שבהם גם נוף הזרימה יכול להיות חוויה בטוחה. גם לינה דורשת מחשבה: לא מקימים אוהל בתוך ערוץ נחל או על מדרגה נמוכה לידו, גם בלילה שנראה שקט. הרחבנו על בחירת מקום ללינה במדריך לינת שטח וחניוני לילה, ועל המאפיינים של האזורים היבשים במדריך ציוד לטיול מדברי.
הסימנים בשטח
לא תמיד תקבלו אזהרה, אבל כשיש סימנים חשוב להגיב אליהם מיד ולא לחכות לאישור נוסף:
- עננים כהים או ברקים בכיוון מעלה הנחל, גם רחוק מכם.
- רעש עמום ומתמשך שדומה לרכבת או לרוח חזקה, בלי שיש רוח אצלכם.
- משב רוח פתאומי לאורך הערוץ, וריח חזק של אדמה רטובה.
- פלג קטן של מים עכורים שמתחיל לזרום במקום שהיה יבש לפני רגע.
- מים שנהיים חומים וסוחפים ענפים, קצף ואבנים קטנות.
זרימה ראשונה קטנה אינה הוכחה לכך שהשיטפון יהיה קטן. לעתים היא רק החזית, והנפח הגדול מגיע אחריה.
מה עושים כשהזרימה מגיעה
עולים לגובה מיד. לא הולכים לאורך הערוץ כדי להגיע לרכב, אלא מטפסים הצידה אל המקום הגבוה והיציב הקרוב ביותר, בתנאי שהטיפוס עצמו בטוח. אם התיק מאט אתכם, משאירים אותו. ציוד קונים מחדש.
לא חוצים. מים עכורים מסתירים את העומק, את הסלעים ואת הבורות, וזרימה בגובה הברך כבר יכולה להפיל אדם בוגר. גם אם החברים בצד השני, נשארים בצד שבו אתם נמצאים.
מחכים בסבלנות. זרימה יכולה להימשך שעות ולהתחדש בגל נוסף. שבו במקום גבוה, לבשו שכבה יבשה וחסכו בסוללה של הטלפון. כשאתם תקועים, מנותקים או שמישהו נפצע, התקשרו למשטרה ב-100 או למד"א ב-101 ומסרו מיקום מדויק ככל האפשר. יחידות החילוץ בישראל מופעלות דרך המשטרה, ולכן קריאה מוקדמת חשובה. לא מחכים לחושך כדי לבקש עזרה.
רכב וחציית נחל
הרבה מקרים חמורים קורים דווקא ברכב, בכביש שחוצה ערוץ או בדרך עפר. קשה לדעת כמה מים יש שם, והמים יכולים לסחוף גם רכב גדול ולהרוס את הדרך מתחת לפני המים. הכלל הוא להסתובב ולחזור, ואם אין לאן, לחכות במקום גבוה עד שהזרימה שוככת לגמרי. ארבע על ארבע לא משנה את החישוב הזה. אל תחנו בתוך הערוץ, גם לא ל"חמש דקות", וחשבו מראש איך יוצאים מהשטח אם הכביש ייסגר. על מה שכדאי להחזיק ברכב קראו בערכת חירום לבית ולרכב.
איזה ציוד עוזר, ומה הוא לא יפתור
שום ציוד לא מציל משיטפון. ההחלטה לא להיכנס לערוץ מצילה. הציוד עוזר בשלב שאחרי, כשאתם יושבים שעות על גדה, רטובים וקר לכם ומתחיל להחשיך:
- שקיות אטומות למים לטלפון, לסוללת הגיבוי ולשכבה יבשה. ההבדלים בין סוגי האטימה מוסברים במדריך לתיקים יבשים.
- פנס ראש טעון, גם בטיול שמתוכנן להסתיים בצהריים.
- שכבה חמה וחסימת רוח, כפי שמפורט במדריך לטיולי חורף וגשם, וקצת אוכל רזרבי.
- ערכת עזרה ראשונה ומשרוקית, שקולה נשמע רחוק יותר מקול אדם.
- מפה שירדה מראש לטלפון, כי בנחלים הקליטה נעלמת. על ניווט בלי קליטה הרחבנו במצפן וניווט בשטח, ואביזרים כאלה נמצאים באביזרי הישרדות.
